חצר סרגיי

צילום: Jack.confort

צילום: Jack.confort

הצורך של התמודדות מול גורמים ציבוריים לגבי רכוש שהיה בניהולנו, עלה במהלך מחצית שנת 2006, לאחר שהתבשרנו על הפתעה לא שגרתית, שהחלה בביקור בלתי צפוי של נציגים מאגודה רוסית בשם "האגודה הרוסית הפרבוסלאבית", בנכס שנוהל על ידנו במרכז ירושלים. הנכס, מבנה מפואר בסגנון הרנסנאס וחצר הידועים בשם "חצר סרגיי" ואשר נבנה בשנת 1890, נמצא סמוך למתחם מגרש הרוסים בירושלים והוא מהמרשימים שקיימים במרכז העיר ירושלים. עד למלחמת ששת הימים בשנת 1967, פעלה בחלק מהמתחם של חצר סרגיי חברה רוסית בשם "החברה לחקירת ארץ הקודש". שמועות עקשניות רמזו שלא היו אלא חקירות תמימות של חברה פרטית והן לא היו אלא כיסוי למערך ריגול של הממשלה הרוסית במקום. עם פינוי המקום על ידי נציגי הרוסים לאחר מלחמת ששת הימים, אוישו חלק מהחדרים על ידי משרד החקלאות והחברה להגנת הטבע. האפוטרופוס הכללי שסמכותו ומומחיתו הנה בניהול נכסים שבעליהם נעדרים, התמנה בשנת 1962 לנהל את הנכס, לדאוג לתחזוקתו ולגבות דמי שכירות מהדיירים שבו. הסתבר, כי על אף שהרוסים נטשו את המקום, הם אף פעם לא ויתרו על זכותם לשוב ולקבל אותו לבעלותם. הראשון להעלות את הסוגיה באופן פומבי היה נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שביקר בארץ במרץ 2005. בביקורו הוא העלה את סוגיית השבת הבעלות בחצר בחזרה לממשלת רוסיה. פוטין עשה כן, לאחר שדרישה דומה הועלתה ע"י ממשלת רוסיה כבר 15 שנה קודם לכן בשנת 1980 והיא לא נשללה על ידי ממשלת ישראל על הסף.

לא חלפה שנה מביקורו של פוטין בארץ ובאמצע שנת 2006 הודיעה לנו נציגת החברה לטבע ששכנה בבניין כשוכרת במקום, שבאחד הבקרים הגיעו אליהם אזרחים רוסים נציגי האגודה הרוסית הפרבוסלאבית, היא סיפרה לנו שאלה הודיעו לה שבכוונתם להיכנס בתוך מספר שבועות למתחם ולתפוס חזקה באחת הקומות שהייתה נטושה, לאחר שזמן קודם לכן פרצה בה שרפה והיה צורך לבצע בה שיפוץ. עוד סיפרה לנו כי הנציגים הודיעו לה, כי הם אינם סבורים שעליהם לבקש לשם כך רשות ממאן דהו, מאחר שהמקום שייך להם. כמובן שהתנגדנו לדרישה לאפשר להם להיכנס למקום ללא רשותנו ואולם לא יכולנו להתעלם מהטענות שהועלו על ידם לזכותם בנכס. נציגי האגודה הגישו לנו לבקשתנו צילומי מסמכים להוכחת טענתם, כי הבניין נרכש עבור האגודה שהם ייצגו ואשר נרשם ע"ש הדוכס סרגיי אלכסנדרוביץ אחיו הצעיר של הצאר אלכסנדר השלישי שהיה היו"ר שלה ואשר ייעד אותו למגורי צליינים המגיעים לארץ הקודש.

עדיין, היה עליהם להוכיח לנו שאכן הם נציגי אותה אגודה שפעלה כמאה שנים קודם לכן, בשנת 1900, זאת למרות התהפוכות ההיסטוריות שאירעו במשך השנים ברוסיה. האחת, המהפכה שהתרחשה בשנת 1917, שבמהלכה הודח הצאר מן השלטון ברוסיה ושהביאה לעלית המשטר הקומוניסטי. השנייה הפרסטרויקה – "הבניה מחדש" של השנויים הכלכליים והפוליטיים שהתרחשו בבריה"מ בשנים 1987 – 1991.

ענין נוסף שהצריך התייחסות ובדיקה שלנו, היה הפיצול שנוצר בזמנו אצל ראשי הכנסייה בעקבות המהפכה ב-1917, בעקבותיה נוצרו ברוסיה שני פלגים של כנסיות, "הכנסייה הלבנה" של אותם אלה שברחו אל מחוץ לברית המועצות מאימת הקומוניסטים שרדפו אותם ו"הכנסייה האדומה" אשר איגדה את מוסדות הכנסייה שהיו בתוך ברית המועצות. בהקשר זה השאלה שהתעוררה ושהיה עלינו להכריע בה, האם הפונים שייכים ל"כנסייה האדומה" או שמא "הלבנה", ומי משתיהן היא הנציגה וממשיכת דרכה של האגודה ההיסטורית שאת זכויותיה מבקשים היום?

באותו שלב, בתחילת שנת 2006, ביקרה שרת החוץ ציפי לבני ברוסיה ובביקורה שבו הרוסים והעלו בפניה את נושא הנכסים הרוסיים בישראל, כאשר הם שבו על דרישתם, לקבל לבעלותם את חצר סרגיי. הממשלה החליטה להקים ועדה בין-משרדית, שתבחן את הדרישה ויישומה. החברים בוועדה היו נציגים של משרד החוץ, משרד האוצר ומשרד המשפטים. הועדה שהתכנסה, החלה בגיבוש מתווה להעברת הבעלות בנכס לממשלת רוסיה, כאשר מדינת ישראל תישאר כדייר מוגן במקום. מהבחינה המשפטית היה ברור כי האפשרות היחידה לקיים את כוונתה של הממשלה להעברת הנכס לממשלת רוסיה, יכולה הייתה להתממש רק ולאחר שהאגודה שפנתה אלינו על ידי נציגיה בבקשה להעביר אליה את הבעלות, תודיע לנו שהיא חוזרת בה מהבקשה ושהיא אינה טוענת עוד לזכויות בעלות בנכס. ככל שזו הייתה עומדת על בקשתה, היינו מחויבים להמשיך ולברר את זכותה ולקבל החלטה בעניין. נציגי משרד החוץ הודיעו לנו כי הם יבררו עם ממשלת רוסיה את עמדתה וידיעתה לגבי עמידתם של נציגי האגודה על בקשתם לקבל את הנכס לבעלותם, כמו גם את דרישתנו, כי ככל שהאגודה הפרבוסלבית תסכים לוותר על טענתה לבעלות בנכס, עליה למסור לנו כתב ויתור והסתלקות בנוסח שיקבע על ידנו, על מנת למנוע כל טענה עתידית כלפינו.

הזמן חלף ובמהלכו התקיימו שיחות של נציגי הממשלה בדרגים שונים, עם נציגי ממשלת רוסיה לתנאים הנדרשים להעברת הנכס לבעלותה. ואכן בתחילת שנת 2007 נראה היה שהקצוות להסכמות שהתגבשו מול ממשלת רוסיה החלו להתחבר ואולם אז באופן מפתיע הגיעה אלינו פניה של נציגים רוסיים של הכנסייה הלבנה, אשר טענו כי הזכות לבעלות בנכס מגיעה להם ולא לפונים המקוריים שפנו אלינו – נציגי הכנסייה האדומה שהייתה קשורה לממשלת רוסיה. לא היה בכך לטרוף את הקלפים. הסתבר שאכן בעקבות המהפכה הוקמה אגודה מקבילה "לבנה" מחוץ לרוסיה לזו ה"אדומה" ואולם כבר בשנת 1984 נערך הסכם בעניין בין מדינת ישראל לכנסיה הלבנה. על פי ההסכם שילמה מדינת ישראל לנציגי הכנסייה הלבנה סך של כ-7 מיליון דולר, תמורת כל זכויות הטיעון שלה לגבי נכסים בבעלות רוסית שבמדינת ישראל. זו הייתה תשובתנו שנמסרה לפונים נציגי הכנסייה הלבנה, שלאחריה הם לא שבו והעלו עוד כל טענה לבעלות בנכס. במקביל, נציגי האגודה האדומה אכן חתמו על כתב ויתור ובו הסתלקות מטענתם לזכות בעלות בנכס. לכאורה נראה היה שהוסר המכשול האחרון בדרכה של הממשלה לקדם את החלטתה להעביר את המתחם לבעלות הרוסים. בשלב זה ועל פי סמכותנו בחוק האפוטרופוס הכללי, משלא היה טוען לזכויות בנכס, הועבר הנכס על ידנו, לאחר שניתן לכך אישור בית המשפט, לקניין המדינה.

עתה, נותרה לטיפול רק החוליה של העברת הנכס מהמדינה על פי החלטת הממשלה, לבעלות ממשלת רוסיה. בשלב הזה שהיה מעבר לטיפולנו וסמכותנו המנהליים, חשתי יותר מ"צביטה בלב", לנוכח הידיעה ששכיית חמדה כמו בניין סרגי במרכז ירושלים, תעבור לבעלות מדינה זרה, גם אם הייתה לכך לגיטימיות מלאה, לנוכח החלטת הממשלה. העברת המתחם לא הסתיימה מבלי שהתקיים דיון בנושא בכנסת, בוועדה לענייני ביקורת המדינה וכן הליך משפטי בבית המשפט העליון, לאחר שהפורום המשפטי למען ארץ ישראל, הגיש עתירה לבג"ץ כנגד כוונת המדינה לעשות כן. לא היינו צד פעיל להליך שהתקיים בבג"ץ, אך מהפרסומים בתקשורת למדנו שבמהלך הדיון שהתקיים בדלתיים סגורות הציג נציג המדינה חומר חסוי על חיוניות ההחלטה להעביר את הבעלות בנכס לממשלת רוסיה, אשר התקבלה בהמלצת הגורמים המקצועיים של משרד החוץ ומשרד הביטחון. על פי הפרסום, העותרים משכו את עתירתם רק לאחר שהשופטים בבית המשפט העליון הפצירו בהם לעשות כן. בפברואר 2009,כ- 120 שנה לאחר הקמתה, שבה "חצר סרגי" לבעלות הרוסים. חלפו מעט יותר מ-6 שנים מאז שהחצר שבה לבעלות הרוסים ובעיתון ידיעות אחרונות פורסם כי החברה לנכסים של ממשלת רוסיה החליטה לשפץ את המקום ולהפוך אותו למלון בוטיק בן 24 חדרים. מעגל ההיסטוריה נסגר. כוונתו הראשונית של הדוכס סרגיי לייעד את המקום למקום לינה לצליינים המגיעים לארץ ישראל התממשה במידה כזו או אחרת עם הפיכתו לבית מלון לתיירים מכל העולם אשר יבואו בשעריו.

השאר תגובה