הקפאת ההליכים של חברת הבנייה חפציבה

לאן נעלם בועז יונה מנכ"ל חברת חפציבה?

דומה שאף אחד מהתיקים הגדולים אליהם נדרשנו לטפל משך השנים, לא השתווה בסדרי הגודל של המשבר שנוצר והאנרגיות שהיה עלינו להשקיע לחילוץ המעורבים במשבר, כמו התיק אליו נדרשנו במהלך שנת 2007 ונודע כ"תיק חפציבה" בבעלות משפחת יונה. זה החל כפי שפרשיות כאלה מתחילות בדרך כלל, הן מגיחות לאוויר העולם ברעש גדול, לפתע ביום אחד. כך אירע גם במקרה זה, לאחר תקופה של זמזום ורחש בחש, כאשר החל מתחילת אוגוסט 2007 הופיעו כותרות בעיתונים שביקשו תשובה לשאלות : "לאן נעלם בועז יונה מנכ"ל חברת הבניה חפציבה?". "איך נתנו הבנקים אשראי של 700 מיליון שקל לחברה עם קשיים תזרימיים"?. "האם מאות ספקים קטנים יאבדו את כספם ויפשטו את הרגל?". הכתבות שהתפרסמו, תיארו את בריחתו מהארץ של בועז יונה, מנכ"ל חב' חפציבה, מהגדולות בחברת הבניה למגורים בארץ, לאחר שהותיר ללא קורת גג אלפי משפחות, ששילמו ממיטב כספם בעבור דירות שהיו צריכות להבנות עבורם.

הטריגר לחשיפת מצבה העגום של החברה בתחילת אותו שבוע, היה מבצע השתלטות מתוכנן היטב של מאות בעלי דירות חרדים, שהתארגנו בלילה אחד, במאות משאיות עמוסות במזרנים, שמיכות, מכשירי חשמל ומוצרי מזון, אשר יצאו מהשכונות החרדיות ברחבי המדינה, אל עבר אתרי הבניה של חפציבה במודיעין עלית (קריית ספר), ביתר עלית ובית שמש. לחרדים כקהילה מאורגנת, נודע על הקשיים אליהם נקלעה החברה, עוד קודם לציבור הרחב. כשהסתבר להם שאכן המצב חמור ובועז יונה נמלט מהארץ, הם לא התכוונו להיות האחרונים בתור שימתינו לקבל את חלקם רק לאחר שקבלני המשנה הגדולים עמם התקשרה החברה והבנקים, יקבלו את חובם. הם פלשו לדירות וקבעו בכך עובדה, שבדיעבד הסתבר שסייעה בידם רבות.

דיון סוער בבקשת החברה להקפאת הליכים

בזמן שהחרדים בילו את סוף השבוע בדירות אליהם פלשו יומיים קודם לכן ובבנקים התקיימו ישיבות קדחתניות להגשת בקשות למינוי כונסי נכסים מטעמם, בפרויקטים שבאתרים לגביהם הם נתנו לחברה לווי כספי, נערך משרדו של עו"ד ליפא מאיר, מוותיקי משרדי עו"ד המתמחים בפירוקים, להגיש לביהמ"ש בשם החברה שמנהלה נמלט מהארץ, בקשה להקפיא את כל ההליכים כנגדה. משמעות הבקשה – מינוי בעל תפקיד – נאמן אשר ישמש כמנהל מיוחד מטעמה של החברה אשר ינהל אותה באופן שוטף במצב זה של חדלות הפירעון אליו נקלעה. על אף שהדבר לא צוין במפורש בבקשה, ניתן היה לשער כי מאחורי הקלעים עמד מרדכי יונה, אביו של בועז יונה, אשר ברבות השנים העביר את ניהול חברת חפציבה לבנו, עוד בימים שזו הייתה חברה בינונית. בעמל ידיו של האב, היא הפכה לאימפריה של חברת בנייה מהגדולות בארץ ועתה הוא נאלץ לראות אותה שוקעת אל המצולות אל מול עיניו, לאחר שבנו נמלט מהארץ.

השופט דוד חשין מביהמ"ש המחוזי בירושלים, אליו הוגשה הבקשה להקפאת ההליכים על ידי החברה, קבע דיון דחוף בבקשה ביום ראשון 05.08.2007 בשעות אחר הצהריים. במהדורות החדשות ברדיו של שעות הצהריים באותו היום דווח בהרחבה על היקף המשבר שנחשף ורואיינו דיירים אשר סיפרו כיצד עולמם חרב עליהם באחת, לאחר שהעבירו לחברה על חשבון הדירה שרכשו ושלא קיבלו, מאות אלפי שקלים. הדיירים סיפרו בשידור כי הם היו בטוחים שעשו בכך את עסקת חייהם שעה שקיבלו את הדירה שרכשו בהנחה גדולה, לאחר שוויתרו מצדם, על קבלת ערבות מכר מהחברה, שתבטיח את הקנייה.

שעה קלה לפני תחילת הדיון שעה שהייתי בדרכי מהמשרד בשערי העיר למשרד המשפטים במזרח העיר, התקשרו אלי ממזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים: "השופט דוד חשין מבקש שתתייצב באופן אישי בדיון שצריך להתקיים בעוד שעה קלה בעניין חפציבה" נאמר לי. "הוא מבקש שתסור ללשכתו לפני הדיון". כשהגעתי לביהמ"ש, המקום כבר המה מעורכי דין רבים וכתבים של כלי התקשורת השונים. בכניסה לאולם שהיה צר מלהכיל, התגודדו עשרות וגם מאות אנשים יחד עם מאבטחים רבים, אשר נאלצו לעמוד בפתח על מנת לשמור על הסדר. השופט חשין שמח לקראתי. הוא ביקש לשמוע ממני האם אוכל להיות מעורב באופן אישי בהליך, לאור ממדיו וההשפעה שתהיה לתוצאותיו על אלפי משפחות שגורל בתיהם היה על הכף. הבהרתי לשופט, שעל אף שבשלב זה עדיין רב הנסתר על הגלוי, אקבל עלי יחד עם הצוות המיומן הקיים בכונס הרשמי, עורכי דין, חוקרים, כלכלנים ומפקחים, את המשימה, ואולם מעורבות פעילה של מערך כולל זה, תוכל להיות רק לזמן קצר ביותר. "הנימוק  לכך," הבהרתי "כיוון שמדובר בעובדים העוסקים באופן שוטף בעשייה אינטנסיבית והכורעים תחת עומס רב ממילא, של פקוח על בעלי תפקיד".  "מהר מאוד" הוספתי והבהרתי  "יהיה צורך למנות משרד עו"ד שיבצע תחת הפיקוח שלנו את העבודה השוטפת הגדולה הנדרשת, בעקבות הקריסה של חברה בסדר גודל כזה". יצאתי מלשכת השופט ונכנסתי לאולם שהמה מפה לפה ברובו בעורכי דין ושלא נותר בו מקום לעשרות הרוכשים שהגיעו והתגודדו מחוץ לאולם. זמן קצר לאחר מכן השופט חשין נכנס לאולם והדיון החל.

עורך הדין של החברה שקרסה פתח ודיבר בשבחי הבקשה להקפאה, לאחר שזו תאפשר לדבריו מכירת העסק שקרס לצד שלישי: "זו הדרך היחידה" אמר לבית המשפט "לאפשר מקסום של תמורה שתתקבל מרוכש פוטנציאלי, על מנת להתמודד עם היקף החוב הבלתי נתפס שצברה החברה, שעמד על כ- 1.5 מיליארד ₪". לשאלת ביהמ"ש, שביקש להבין באיזה היקף של פרויקטים מדובר, השיב עורך הדין שהבקשה להקפאת ההליכים מתייחסת ל-4 מתוך כ-20 חברות הקשורות לחפציבה, כאשר רק בהתייחס אליהם  מדובר על קרוב ל-4,500 יחידות דירות בעשרה פרויקטים שונים ברחבי הארץ. "הצעת החברה" הוא סיכם  "הנה למנות נאמן שיגבש תוכנית הפעלה לכל הפרויקטים". מכיוון שלבנקים הייתה עדיפות על פי דיני השעבודים, כל אחד בפרויקט הבניה שלווה על ידו, הציע עורך הדין כי כל בנק שלווה במימון כספי את הליך הבניה של החברה באתר זה או אחר, יוכל למנות מנהל מיוחד מטעמו, להשלמת הפרויקט באותו אתר. על דבריו עד כה הוא הוסיף, כי מרדכי יונה ,אביו של בועז יונה המשמש כיו"ר חפציבה ואחד מבעלי השליטה בה, לוקח אחריות ומתייצב כל יום במשרדי החברה וכי הוא מתכנן לתת מכל מרצו, ממונו וזמנו, להבראת החברה. כיוון שכולנו היינו שרויים בשלב זה, בערפל סמיך מאוד, לא רק באשר להיקף המשבר אלא גם למניעיו, ביקש השופט מעוה"ד של החברה, שישיב לשאלה שסקרנה רבים באולם ומחוצה לו, מה הטריגר שחולל את המשבר? עורך הדין  אמר לביהמ"ש את מה שנמסר לו. החברה ניסתה לעשות לאחרונה מהלך מהיר של התרחבות על ידי הנפקה לציבור. לשם כך היא התקשרה עם חברה גדולה אחרת. זו האחרונה לא עמדה בהתחייבויותיה ומכאן החל תהליך הידרדרות שהחברה מסמנת כגורם העיקרי לקריסה. לא יעבור זמן רב ומחקירה שנבצע, יסתבר לנו כי זמן קצר קודם שנקלעה למשבר החברה אכן ניסתה להתקשר עם חברה אחרת וגדולה. ואולם יסתבר כי ניסיון זה של בועז יונה להנפיק את החברות לציבור ולהתקשר לשם כך עם אותה חברה גדולה, לא היה אלא שלב נוסף ונואש בהידרדרותו במדרון התלול בו הנהיג את החברות, שעה שניסה לעצור את המפולת שהחלה כבר קודם לכן, על ידי הזרמת כספים באופן הזה לחברה שלו.

עורכי הדין נציגי הבנקים שנכחו בדיון, לא פחות מתשעה במספר, לא נשארו אדישים לתיאור זה של הדברים. חלקם באופן מתון, וחלקם באופן נחרץ יותר, העלו את טענותיהם לפער שנתגלה אצלם בין הדיווחים שקיבלו מהחברה על מספר הדירות הנמוך כביכול שנמכרו על ידה, לבין מה שהתגלה על ידם בפועל. הסתבר שמספר הדירות שנמכר על ידי החברה בכל פרויקט שכל אחד מהבנקים מימן לטובת החברה, היה גבוה באופן משמעותי ממה שדווח על ידי החברה לבנקים וכספים שהיו צריכים להתקבל אצלם בתמורה להלוואות שניתנו על ידם לחברה כלווי כספי של הפרויקט, לא הגיעו ליעדם, על אף שלכאורה אלה נגבו על ידי החברה  מהדיירים, אשר קנו ממנה את הדירות שנבנו. הדברים שנשמעו באולם היו זהים מעו"ד אחד למשנהו, כשכמעט כל נציגי הבנקים בארץ נכחו בדיון. לא נותר עוד מקום לספק, מדובר בשיטה של דווח כוזב ומצג שווא שבו נקטה החברה. עמדתם של עורכי הדין נציגי הבנקים, הייתה חד משמעית. לדעתם, אין מקום לבקשת החברה להקפאת הליכים ומינוי מנהל מיוחד לניהול כלל הפרויקטים. אין בכך תועלת ואין בכך הגיון. אף אחד לא יגלה עניין ברכישת חברה שלמעשה נפחה את נשמתה ואין לה תקומה. טובת הדיירים – הם טענו – מחייבת לפרק את החברה ולפצל אותה למספר הפרויקטים שנבנו ,שאז יוכל בית המשפט למנות לכל אחד מהפרויקטים באופן נפרד, בעל תפקיד – עורך דין נציג של הבנק, שינהל את אותו פרויקט, על מנת שהוא יפעל להשלמת בניית הדירות לטובת הדיירים. ההצעה שלהם נשמעה קוסמת ומבטיחה. היא הבטיחה לכאורה פתרון הולם לכל הדיירים שהיו שותפים ללווי של הבנק וקיבלו מהחברה ומבועז יונה ערבות מכר כנגד רכישת הדירה. הייתה בה רק מגרעת אחת, שטרם היה ברור היקפה. לא הייתה בדבריהם כל הבטחה או הסכמה, לדאוג למגזר שלם של דיירים ורוכשי דירות, כל אותם דיירים שקנו דירות מבועז יונה ומהחברה ישירות ובמזומן, גם אם בהנחה גדולה ומנגד לא קיבלו מהבנקים שלוו את הפרויקטים, ערבויות שיבטיחו כי במקרה של משבר כמו זה שארע בניית הדירות שלהם תושלם, או אפילו שהם בכלל יקבלו דירות.

לאחר שנציגי הבנקים סיימו את דבריהם, שטחו את עמדתם חלק מעורכי הדין אשר ייצגו קבוצות של דיירים שהתאגדו לקראת הדיון. אחד מהם פתח ואמר שהוא מבקש להיות לפה למקרה שהגיע אליו: "הגיעה אליי אלמנה שבעלה נרצח בפיגוע, גם בנה בן ה-12 נפטר ממחלה קשה. בעודה יושבת שבעה היא מקבלת טלפון מחברת חפציבה. אם לא תגיעי מיד ולא תשלמי את כל המחיר של הדירה יושתו עליך ריביות וקנסות. האישה קמה במהלך השבעה הגיעה למגרשי חפציבה, לא שאלה עורך דין או לא עורך דין."ערבויות , בטחונות? לא צריך. ניתן לך קולט אדים".  והגב' שילמה 98 אחוז ממחיר הדירה. המחיר הוא 730 אלף ש"ח והיא שילמה 710 אלף ש"ח טבין ותקילין על השולחן. כשהיא חזרה ושאלה מה עם הערבות הבנקאית, אמרו לה "את קליינטית טובה ונוסיף לך 5,000 ₪ על שיפוצים". ואז היא הלכה הביתה ואמרה לביתה ולחתנה לבוא לקנות דירה וגם הם באו וקנו דירה. והשבר הוא גדול, ואני מה אני צריך לומר לה שאין לה כיסוי, או להציבה מול המציאות ולומר לה תתחילי לחפש מקום איפה לגור בו, היא תכננה לגור באוגוסט 2008. היא חשבה שיהיה לה נחת לבוא ולהיכנס לדירה".

אם היה נדרש עוד נופך של דרמה לדיון הסוער אליו נקלענו באותו ערב ארוך, הרי שזה הגיע לאחר שאחד מעורכי הדין שנכחו באולם ביקש את רשות הדיבור והודיע על כוונת החברה שהוא מייצג, להזרים עשרות מיליוני שקלים במסגרת מו"מ לרכישתה של חברת חפציבה שקרסה, כאשר התנאי שמרשתו מציבה הנו לקבל קדימות על כל מציע אחר לרכוש את החברה. לרגע ההצעה נשמעה ככזו שתפתור באחת את הכאוס שנוצר, ואולם  בהתחשב בכך שלאף אחד לא היה עדיין מושג מה זהות המציע ועל איזה בסיס הוא מזדרז להציע להזרים את הסכומים אותם הזכיר, הייתה ההתייחסות הכללית של ביהמ"ש והנוכחים באולם להצעה, חשדנית למדי.

עמדת הכנ"ר-לקראת חצות

כשסיימו הצדדים את טיעוניהם לקראת חצות הליל, לאחר כ-6 שעות מתישות של דיון רצוף ללא הפסקה, ביקש השופט שאשמיע את עמדתי לדברים שנאמרו טרם שהוא יחליט בעניין. כיוון שבשלב זה הנסתר היה עדיין מרובה על הגלוי, חשבתי שלא יהיה זה נכון למהר ולסמן איזה מהיעדים שכל אחד מהצדדים חתר אליו על פי האינטרס שלו, הוא הנכון. האם הקפאה שתאפשר המשך ניהול החברה למרות מצבה הקשה בתקווה שימצא לה קונה, או אכן פירוק שלה, כך שכל פרויקט בניה יושלם על ידי מנהל מטעם הבנק שלווה את אותו פרויקט. דיברתי על כך שההתרשמות שלי הנה, שאין לנו את כל התשובות לכל השאלות ולכן התמקדתי במשמעויות שיכולות להיות לכל אחד מההליכים הרלבנטיים במצב זה, הקפאת הליכים או פירוק, על היתרונות והחסרונות שלהם. הבהרתי, כי מאחר ויש תחושה של חוסר אמון באשר לנתונים שסיפקה החברה, יש צורך למפות את מה שיש, כאשר יידרש לנו לשם כך פרק זמן מינימלי שלא נקבתי באורכו, על מנת ללמוד את המטריה ולהגיע עם המלצות לביהמ"ש. הוספתי והבהרתי שבמצב בו החברה נמצאת, ככל שנדרש המשך ניהול החברה באופן שההליכים כנגדה יוקפאו, יהיה צורך במקור פיננסי שיממן את הפעילות הראשונית, כאשר הצבעתי על הבנקים כגורם אפשרי לכך. בליבי חשבתי שיידרש לנו פרק זמן של שבוע לפחות, על מנת שנגיש לביהמ"ש דו"ח שכזה. השופט – כאילו קרא את מחשבותיי, כאשר היה ברור לי שאין לו את "הלוקסוס" להמתין זמן כה רב לקבלת דו"ח כזה, שאל אותי כיצד ומתי אפשר יהיה לקבל דו"ח כזה בהקדם האפשרי. היה ברור שלא נוכל להסתמך רק על מצגי החברה, כפי שאלה השתקפו בבקשה שהוגשה לבית המשפט ועל כן השבתי שאם נקבל מהבנקים את הנתונים שאצלם ונצליב אותם עם נתוני החברה, נוכל לקצר בכך את זמן הגשת הדו"ח.

בית המשפט מקפיא את ההליכים כנגד החברה וממנה אותי לנאמן לחברה

יצאנו החוצה לאוויר הלילה הקר של הקיץ הירושלמי. ישבנו על המדרגות הרחבות מחוץ לבניין ביהמ"ש והמתנו להחלטת השופט. הזמן נקף. לקראת השעה אחת וחצי בבוקר קיבלנו את ההחלטה, שהייתה קצרה אך עשויה כמלאכת מחשבת, במענה המאוזן שניתן על ידה לעובדות שנקבעו בשטח על ידי הדיירים, אל מול הזכויות המשפטיות של הבנקים וראיית התמונה הכוללת. ניתן לומר שכבר בהחלטתו זו, שניתנה על אף הערפל הכבד ששרר בשלב זה בכל האמור למצב החברה והנתונים שהוצגו על ידה, סימן השופט את היעד הסופי להליך. השופט הסמיך את כל אחד מעוה"ד של הבנקים, להיות כונס נכסים ואחראי לפרויקט שלווה הבנק מטעמו. מאידך, הוא אסר עליהם כל פעולה של מימוש ומכירת איזה מהנכסים האלו בשלב זה. בכך עיגן השופט חשין למעשה, את מה שהתבקש לאותה העת, כי בכל אחד מהפרויקטים יהיה גורם אחראי לניהול הפרויקט, במיוחד כפי שהתבקש בשלב הראשוני, בכל האמור להצבת שומרים מפני ביזה של האתרים וטיפול במפגעי בטיחות שנגרמו בשל פריצת דיירים לפרויקטים, שהיו בעיצומה של הבניה והסכנה שנגרמה בשל כך לשלומם וחייהם. על מנת למנוע מהומות ותגרות בין נציגי הבנקים או חברות קבלנית שעבדו כקבלני משנה אצל חב' חפציבה, לבין הדיירים,  קבע השופט כי אין לפנות דירים שפלשו לדירות. זו לא  הייתה החלטה מובנת מאליה, מאחר שהיא לכאורה נתנה גושפנקא, גם אם זמנית, למי שלכאורה פעל שלא כדין, לאחר שנכנס לנכס, גם אם טרם שילם את מלוא התמורה שהגיעה ממנו. ואולם אין ספק שהקביעה של השארת המצב כמו שהוא עד לבירור הזכויות בשלב זה, הייתה עדיפה על פני התוהו ובוהו שהיה משתרר, לו היו מתחוללים בשטח מאבקי פינוי.

בהמשך ציין השופט בהחלטתו כי לאור התנגדות הבנקים למתן צו הקפאת הליכים ובקשתם  לפעול כל אחד בתחום הפרויקט שלו, הוא קובע בשלב זה צו הקפאה זמני ל-3 ימים וחצי בלבד, שיעמוד בתוקפו עד לדיון הבא, יחד עם המינוי שלי לנאמן זמני של כל החברות שלגביהם הוגשה בקשת הקפאת ההליכים. במסגרת המינוי שלי כנאמן של החברות, נצטוויתי להגיש בפרק זמן של עד שעתיים לפני הדיון שנקבע, דו"ח ראשוני  על מצב החברה, אשר יכלול את התייחסותי לאמור בדוחות שהכונסים מטעם הבנקים הצטוו להגיש לי בתוך יומיים וחצי. לכולם היה ברור שעל אף שהמדובר בהחלטה זמנית לכאורה, למספר ימים ספורים עד לדיון הבא, ביהמ"ש קבע את בכך את עקרון היסוד, כי ההליך כולו יתנהל תחת מטריה רחבה של נאמן, לא כפי שביקשה החברה ע"י רו"ח מטעמה, אלא על ידי בתוקף תפקידי ככונס הרשמי האמון על האינטרס הציבורי הרחב, אשר בפניו צריכה לעמוד התמונה הכוללת של כלל הנושים, במיוחד של אלה שנותרו ללא הגנה של ממש, מהם אלפי רוכשים וספקים קטנים שעבדו מול החברה.

השאר תגובה