הדר גנים

בתחילת שנות התשעים שטף את הארץ, בין היתר בשל העלייה הגדולה מברית המועצות, גל בנייה עצום.חלקו הגדול של הגל מוקם בפרברי הערים בהקמה של שכונות חדשות שנבנו לצד שכונות ותיקות ושרובן אוכלסו על ידי זוגות צעירים ומשפחות. היתרון במגורים בשכונות אלו היה מחירן הזול יחסית, בשל היותן ממוקמות בפריפריה והרכב האוכלוסייה המבטיח שלהם, משפחות צעירות ומשכילות, בעלות מכנה חברתי משותף. כזאת הייתה השכונה שעמדה לקום בסמוך לשכונת עמישב הוותיקה הסמוכה לצומת סירקין בפתח תקווה ושמאות משפחות מעורבות, חילוניות ודתיות ובתוכן גם משפחתי, רכשו בה דירות מקבלנים שזכו במכרזים של משרד השיכון לבניית הדירות. הקבלנים, שבחוזים עם משרד השיכון הובטחו להם בונוסים על בניה בזמן קצר מהמצופה, אכן עמדו בדרך כלל במועד שבו התחייבו לאכלוס הבתים, אך ספקי השירותים החיוניים, חברת החשמל, חברת הבזק ואחרים, לא עמדו בקצב הנדרש, בשל מועדי האכלוס הקצרים שנקבעו אל מול היקף הבניה הגדול. במצב הזה התעורר חשש ,שאי העמידה בזמנים,תעכב את מתן האישורים של העירייה, אכלוס השכונה החדשה יתעכב ושמאות משפחות, ימצאו עצמם ללא קורת גג, לאחר שכבר התחייבו לפנות את הדירות בהם גרו.

שנת לימודים חדשה עמדה בפתח ושיבוץ הילדים בבתי הספר הצריך גם הוא  מציאת פתרון דחוף. יוזמה ספונטנית של חלק מהדיירים הביאה באחד הערבים לאסיפה של עשרות רבות של  רוכשים זועמים בבית הספר "אמית" בפתח תקווה. את קיום הכנס במקום אירגן אחד מאנשי הסגל של בית הספר בני סולימני  שהיה מתושבי השכונה החדשה. לא הכרתי את בני קודם לכן, אך הוא התוודע אלי, לאחר שמי ממכריו סיפר לו שרכשתי דירה בשכונה החדשה ושאני עורך דין בעל  משרד עצמאי. בימים ההם  עורכי דין לא היו נפוצים בארץ כמו היום והוא דיבר על ליבי שאתגייס בהתנדבות לוועד הפעולה שהדיירים ביקשו להקים. משנעתרתי לבקשתו, הדברים התגלגלו במהירות. כבר באותה אסיפה הרעים בני בקול ובחיתוך דיבור, שאי אפשר היה להתעלם ממנו : "נמצא איתנו עו"ד שחר מוועד הפעולה של השכונה החדשה, שיסביר לנו את המצב שנוצר, מה זכויותינו וכיצד עלינו לפעול". וכך מצאתי את עצמי עומד מול מאות מהתושבים  החדשים ושוטח בפניהם את המצב המשפטי  ודרכי ההתארגנות שעלינו לנקוט כדי לצאת למאבק ציבורי. נבחרתי להיות יו"ר הועד של השכונה החדשה. לפעילות יחד עמי נרתמו מספר דיירים אכפתיים  שרכשו גם הם דירות באזור ואשר שימשו כחברים בוועד. יחדיו פעלנו ללא לאות, כדי שענייננו לא ירד מסדר היום. כתבתי מכתבי התראה, אזהרה ואחרים, לכל מי שהיה לו יד ורגל באחריות להקמת השכונה שקמה. כשלא נענינו, קיימנו הפגנות אל מול המשרדים הראשיים של חברת "בזק" ושל "חברת  החשמל", לאחריהן זומַנו לפגישה עם הממונים, לא לפני שנחסמה על ידנו יציאת הטכנאים של החברות שביקשו לצאת מהמתחם לביצוע עבודתם.

כשנודע לנו שאריאל שרון, שכיהן באותה העת כשר התשתיות וממונה על הבניה הנרחבת, מגיע  למתנ"ס השכונתי למפגש עם הקבלנים באזור על מנת לעמוד מקרוב על ביצוע העבודות ,ביקשתי וקיבלתי אישור להשתתף בפגישה ולשטוח בפניו את מצוקתנו. הוא שמע ממני את הדברים והבטיח בפני כל הנוכחים כי אכלוס השכונה יהיה במועד שנקבע, לא לפני שדפק על השולחן באגרופו, כשהוא מאיץ במטפלים מטעמו, להסדיר את כל הנדרש לשם כך.

בעיתונות  המקומית ,המקומונים "מה בפתח" ו"מלאבס" של העיר פתח תקוה מצאנו בני ברית למאבקנו. המקומונים דווחו בהרחבה על  פעולות המחאה שלנו וביקשו את התייחסות הגורמים הממסדיים לדברים. גם לאחר שהשכונה אוכלסה נותר עוד רבות לעשות. נרתמתי לנושא משך שעות רבות כל יום. בעת שהייתי במשרד, שלחתי מכתבים וקיימתי שיחות טלפון עם הגורמים השונים. בשעות הערב נפגשתי עם דיירים וחברי הועד, לרכז את הנושאים הרבים שבהם היה צורך לטפל ולגבש דרכי פעולה. הקשר עם העירייה נעשה בדרך כלל מול מנכ"ל העירייה משה ספקטור, שנפגש עמנו במשרדו ומעת לעת  הגיע לסיורים בשכונה על מנת לעמוד על הנדרש בפיתוח התשתיות במקום, החל מהרחבת כבישים, דרך קביעת מסלול האוטובוסים, הצבת תחנות לנוסעים, הצבת "במפרים" להאטת המהירות, גינון ועוד.

בשל מיקומינו בסמוך לשכונת "עמישב" הוותיקה, שמשך שנים קופחה ,הסתבר כי בכל מה שקשור לבניית מרקם יחסים  של שכנות טובה, אנו יושבים לפתחה של חבית חומר נפץ טעונה. האשמות על כך שהנה הגיעו ה"אשכנזים" ש"מבקשים להשתלט לנו על הקרקעות", הוטחו כלפינו בקול רם. בבית הספר הממלכתי דתי, צצו ועלו כנגדנו טענות לאפליה וקיפוח כביכול בשל שיבוץ התלמידים החדשים בכיתות, שקיבלו ביטוי גם בפעילות בסניף המקומי של תנועת הנוער "בני עקיבא". מעולם קודם לכן לא נדרשתי להתמודדות מול טענות ששורשן נעוץ בתחושות אפליה כגון אלו ואולם היה מנוי וגמור עמדי לעשות הכול כדי להפיג אותן, ליצור פעילות בשוויון ובשותפות מלאה ויותר מכך ליצור את תשתית האמון הנדרשת לשם כך. להשגת מטרה חשובה זו סייע בידי, מי שהיה יושב ראש ועד השכונה הוותיקה, חיים סוויסה, אשר בתחילה היה ממובילי המאבק נגד תושבי השכונה החדשים ואחר כך הפך לשותף יחד עמי לבנייה של יחסי  אמון, שכנות טובה ויותר מזה שותפות מוצלחת בין תושבי שתי השכונות. יחדיו, התווינו את הדרך, לשיתוף פעולה מלא ופורה בין ילדינו בבית הספר המקומי ויחד גם פעלנו להרחבת המבנה של סניף "בני עקיבא" המקומי ואשר שימש בסיס לפעילות חברתית משותפת של ילדי שתי השכונות, גם לאחר הלימודים.

בסיס נוסף לפעילות חברתית ,לכל שכבות האוכלוסייה, היה המתנ"ס המקומי, שבהנהלתו ישבו נציגי השכונה הוותיקה ושלאחר שהצטרפתי אליה כחבר מן המניין, פעלנו יחדיו לקיום פעילויות ואירועים משותפים לתושבי השכונה המורחבת בכל הגילאים. זה היה אך סמלי שבעת שנחנך הרחוב הראשי המחבר בין השכונות רח' "מנחם בגין" במעמד בני משפחת בגין וראש העיר, נשאתי דברים כיו"ר ועד השכונה ודיברתי על היותה של דרך זו המשותפת לשתי השכונות דרכנו שלנו למימוש חזונו של ראש הממשלה המנוח, אשר עשה רבות לחיבור בין בני העדות השונות ותיקים ועולים שנקבצו ובאו לגור בארץ ישראל.

במקביל לעשייה בכלל השכונה קיבלתי על עצמי לטפל בכל הנדרש להקמת בית הכנסת הראשון בשכונה החל מהקמת עמותה שעמדתי בראשה עם הקמתה וגיבוש הנהלה שתפעל לצידי להקצאת מגרש מתאים והכנת התוכניות לבית הכנסת שיבנה .כשפניתי למי שהיה אז ראש העיר גיורא לב בבקשה להקצאת קרקע לבית הכנסת כתבתי  לו כי זה נחוץ לטובת כ-800 משפחות דתיות המגיעות לאכלס את השכונה החדשה, כאשר "ברוב טובי" הודעתי על הסכמתנו להסתפק בשלב זה במבנה שיכיל 400 מתפללים בלבד. במכתב התשובה שלו כתב לי גיורא לב: "אין עוד שכונה בארץ או בעולם, עם כל כך הרבה בתי כנסת כמו בעמישב, כך שבינתיים כל 800 המשפחות הדתיות ,תוכלנה להשתלב בשכונה זו עד שתבנו בית כנסת לכל 800 המשפחות "שש שנים חלפו מאז שיצאנו לדרך עד לחודש חשוון תשנ"ט ,אוקטובר 1998 שבו ערכנו ברוב עם את חנוכת הבית לבית הכנסת המפואר שהקמנו . לשמו של בית הכנסת שנקרא עד אז "בית הכנסת המרכזי הדר  גנים", נוספה כותרת "לזכר ע"ג הנופלים באסון המסוקים".

תורם שהתעקש להישאר אלמוני, תרם לנו סכום נכבד של מאות אלפי דולרים שאפשר את השלמתו של בניין בית הכנסת. התנאי שהציב  התורם ,שבית הכנסת ינציח את חיילי צה"ל שנפלו במילוי תפקידם. אסון המסוקים שבו נהרגו 73 חיילים בנסיבות טרגיות ושהתרחש כשנה וחצי לפני כן, הלם גם בנו, לאחר שאחיו של אחד מהפעילים המרכזיים בקהילה, נהרג באסון הנורא. כשהצענו להנציח בשם בית הכנסת את חללי האסון, הסכים לכך התורם מיד. בחנוכת הבית נכחו משפחות הנופלים כשהתורם שהתכבד על ידנו לשבת בשורה הראשונה נראה מבויש קמעא וכמי שלא ממש מרגיש בנח בהמולה שהייתה סביבו. לימים שינה התורם את טעמו והחל לתת פומבי לשמו וגם לפעולותיו, כשנודע בשם ארקדי גאידמק.

לקראת טקס חנוכת הבית, הוציאה הנהלת בית הכנסת לאור, חוברת מפוארת. גיורא לב שעדיין כיהן כראש העיר, התבקש על ידנו לכתוב  ברכה בחוברת. מזכירתו התקשרה אלי והודיעה לי כי הוא מבקש שאציע לו נוסח של  ברכה משמו. לא יכולתי שלא לחייך ונעניתי לבקשה בחפץ לב. שלחתי לו הצעה לברכה והוא אימץ אותה ככתבה וכלשונה. וכך מצאנו כתוב בחוברת בשמו, בשמי. "משחרב בית המקדש אין לעם ישראל מקום להתכנסות ותפילה בפני בורא עולם, אלא במקדש המעט – בית הכנסת. ציווי זה של עשיית המקדש בדורנו מוטל על כל אחד ואחד מישראל ובכללם על פרנסי הדור. כראש העיר פתח תקווה הנהגתי עם כניסתי לתפקיד מדיניות ולפיה יש לראות בהקצאת שטחי קרקע ציבוריים לבניית בית כנסת, בכל מקום שהדבר נדרש, מטרה חשובה ונעלה. מדיניות זו נקבעה על ידי מתוך החשיבות שאני רואה בבניית בית כנסת ששמו כן הוא, מקום התכנסות לציבור הדתי, כמו גם לציבור הלא דתי, המגיע גם הוא בימים הנוראים ובחגים. נתברכה העיר פתח תקווה בציבור דתי ובתוכה נתברכה שכונת הדר גנים בציבור דתי גדול. למתפללי בית הכנסת המרכזי החוגגים היום את חנוכת הבית, הייתה זכות הראשונים להקצאת קרקע לבנייה בשכונה החדשה על ידי הנהלת העיר בראשותי. היום, עומדות רגלינו בשערי בית הכנסת שנבנה לתפארת, ואני מברך אתכם בשמי ובשם חברי מועצת העיר פתח תקווה "תקובל תפילתכם ברצון" ויהי רצון  שתזכו ומהבית הזה תגדילו תורה ותאדירו. שלכם, גיורא לב ראש העיר".

ואולם לא הסתפקנו בבנייה לכשעצמה, שבעיקרה נשא בעול מי שהחליף אותי לימים בתפקיד היו"ר חברי לספסל בית הכנסת פרו' אבי וייס מאוניברסיטת בר אילן. במקביל לבניין בית הכנסת ומעבר לקיום שיעורים במקום, יסדנו  קרן גמ"ח לטובת בני הקהילה בדרך כלל זוגות צעירים המבקשים להתחתן הנזקקים להלוואות מהקרן שמשך השנים התרחבה והגיעה לסכומים נכבדים.

בהמשך אף מימשנו מטרה נוספת שהצבנו בראשית דרכנו, הקמת ספריה תורנית. ואולם גולת הכותרת של מפעלנו כקהילה הנו מפעל חסד שאורגן על ידי אחד המתפללים בני סולימני ושותפים בו כיום מתפללים מבתי כנסת אחרים בשכונה , אותו בני שגייס אותי לפעילות הציבורית בשכונה. מפעל הגמ"ח מספק משך כל השנה עזרה וסיוע לנזקקים תושבי השכונה בנושאים שונים, החל במתן שירותים שונים, כמו שרברבות או ייעוץ משפטי ללא תמורה וכלה באספקה של אלפי מנות בערבי חגים ומועדים לנזקקים.

השאר תגובה