הבראת ומכירת בית החולים ביקור חולים

אינטרס ציבורי למעורבות הכנ"ר בהליך פירוק בית החולים

אם נדמה היה כי לקראת סוף שנת 2003, כשנה וחצי לאחר העסוק האינטנסיבי בניהול משבר קריסת הבנק למסחר, נוכל לקחת אתנחתא לזמן מה, הסתבר לנו שהתבדינו. תחילתו של חודש נובמבר 2003, סימן את תחילת מעורבותנו האינטנסיבית והמורכבת בהרפתקה רצופת עליות ומורדות, אשר החלה בקצב אירועים מסחרר, של ניהול משבר בית החולים ביקור חולים בירושלים. חודשיים קודם לכן, בחודש ספטמבר, הגישו הרופאים הבכירים והמנהלים בבית החולים, בקשה לפירוק של בית החולים, לאחר שהסתבר להם שלא נותרו בידי ההנהלה כספים לתשלום הכיסוי הביטוחי שלהם, בפעולתם כרופאים בבית החולים. ככל שהלך וקרב מועד הדיון בבית המשפט, תכפו הדיונים בינינו לבין בכירים במערכת הבריאות ונציגי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, באשר לגורלו של בית החולים. לכולם היה ברור שלא ניתן להסכים להפסיק באחת את הפעילות של מוסד יחיד ומיוחד זה, הפועל במרכז העיר ירושלים ברציפות כבר למעלה ממאה וחמישים שנה, לאחר שהוקם כהקדש לטובת התושבים שעברו להתגורר מחוץ לחומות. בבית החולים הועסקו כ-300 עובדים, רופאים אחיות ועובדי מנהלה ולעומת בתי החולים האחרים בעיר הדסה ושערי צדק, הוא שכן במרכז העיר. בית החולים אומנם קטן בממדי פעילותו אל מול האחרים הגדולים ואולם בתקופת הפיגועים והטרור ששררה זמן קצר קודם לכן במהלך שנת 2002 הוכחה חשיבותו ונחיצותו, שעה ששימש כמקום הקרוב ביותר לקליטה מהירה של הנפגעים וטיפול מציל חיים בהם.

בשל כל הנימוקים האלה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה באופן חריג על כוונתו להתייצב בדיון שיתקיים בבקשת הפירוק שהגישו הרופאים לבית המשפט המחוזי בירושלים ולבקש את המינוי שלי למפרק בית החולים. הכרזה זו של היועץ, משמעותה הייתה כי קיים לדעתו אינטרס ציבורי בהליך שאותו הוא מבקש לייצג. בדרך כלל וכדבר שבשגרה הכונס הרשמי הוא זה שאמון על ייצוג האינטרס הציבורי בהליך ואולם זה מוגבל לגבולות הצדדים הרלוונטיים בתיק, דהיינו בין החברה לנושים ולבין עצמם. במקרה כזה שבו מבקש היועץ המשפטי להתייצב, משמעות ההצהרה לדעתו הנה כי הוא מוצא אינטרס ציבורי רחב שהוא אמון עליו לטובת כלל הציבור, במקרה זה הציבור הירושלמי וזאת בחיוניות של המשך הפעלת בית החולים.

החלפת תינוקות במחלקת יולדות

זמן קצר לאחר שביצעתי את ההליכים הנדרשים לייצוב ראשוני של מצבו של בית החולים ומיניתי גורמים מקצועיים שיסייעו בידי, בראשותו של ד"ר יצחק זיידס ששימש כסגן מנהל בית החולים רמב"ם אשר נענה לפנייתי להגיע לירושלים ולסייע בידנו, יצאתי לחו"ל למקסיקו וונצואלה, לפגישות שנקבעו לי עוד זמן רב קודם לכן, עם ראשי הקהילות במדינות אלו, במסגרת תפקידי כממונה על עיזבונות לטובת המדינה. בכל תקופת שהותי הרחק מעבר לים במסגרת התפקיד, כמו גם בנסיעות דומות אחרות, כמובן שהמשכתי וטיפלתי בנושאים הדחופים שהצריכו את התייחסותי, לפעמים בשעות הקטנות של הלילה, בשל הפרשי השעות בין הארץ למדינות מרוחקות אלו. לפעילות השגרתית בדרך כלל, נוספה עתה, זמן קצר לפני צאתי לנסיעה, המטלה הכבדה של ניהול בית החולים שהגיע לקריסה זמן קצר קודם לכן ושדמה בעיני לחולה שכל מערכותיו קרסו באחת ושבשלב ראשון וקודם לכל טיפול אחר היה צורך דחוף בייצוב מצבו הקשה.

אחד הנושאים הבהולים שהובא לפתחי טרם הנסיעה, היה אירוע של החלפת תינוקות במחלקת היולדות של בית החולים. הסתבר שכל אחד משני התינוקות שהוחלפו, הושם במיטה של חברו, לאחר ששהה אצל אמו להנקה וזאת מבלי שנבדקה קודם לכן זהותו כנדרש על ידי האחיות המטפלות. בהנקה הבאה, נמסר כל אחד מהם לאם שאינה שלו להנקה, אצלה הוא שהה קרוב ליממה שלמה, שרק לאחר מכן התעורר החשד שהילד שבידיה של אחת האימהות אולי אינו שלה. אירוע כמו זה של החלפת תינוקות כבר התרחש בעבר, לא פעם ולא פעמיים בבתי חולים אחרים בארץ, וכמובן לא ניתן היה במקרה זה לקשור מי מאנשי הצוות של הכונס הרשמי להתרחשותו, אך היה לי ברור שכמנהל העל של בית החולים, האחריות להתרחשות התקלה רובצת לפתחי, וודאי החקירה והבדיקה של נסיבותיה והטיפול הנדרש על מנת שזו לא תישנה. לאחר שווידאתי עם הצוות הרפואי כי דווח על האירוע נמסר כנדרש למשרד הבריאות והופקו אצלם הלקחים הנדרשים על מנת שאירוע כזה לא יישנה, נפגשתי עם האם של אחד מהתינוקות שהוחלפו, לאחר שזו הודיעה לצוות הרפואי, כי היא מתכוונת לתבוע את בית החולים על עגמת הנפש שנגרמה לה, כמו גם בגין הטראומה ועוגמת הנפש שנגרמו לטענתה לרך הנולד. מעבר למשמעות הכספית של תביעה כזו, הייתה חשיבות בניהול נכון של המשבר והרגעת הרוחות על מנת שבמצבו העדין ממילא של בית החולים, לא יגרום הדבר לשחיקה נוספת באימון הציבור ביכולותינו וברמה המקצועית של הצוות הרפואי. הכנסות בית החולים מלידת תינוקות, במיוחד מלידת פגים של תושבי השכונות החרדיות והערביות הסמוכות, שהרבו לפקוד אותו, הוו נתח משמעותי בהכנסות בית החולים, אשר אפשרו את פעילותנו השוטפת. בעקבות פגישתנו שנמשכה שעה ארוכה, נאותה האם להסתפק בהבהרה של מנהל מחלקת היילודים בבית החולים, שלרך הנולד לא נגרם נזק של ממש עקב החילופין הקצרים, כמו גם היא נאותה להצעתנו לשהות בבית מלון או בית מרגוע על חשבוננו עוד זמן מה לאחר הלידה טרם שתשוב לביתה, על מנת שתוכל להתאושש מהחוויה הקשה שעברה.

בדרכי חזרה לארץ דרך לוס אנג'לס, נחת המטוס נחיתת ביניים בשדה התעופה של ניו יורק. הדיילים חילקו לנו את העיתונים שיצאו בבוקרו של אותו היום בארץ. בעמוד הראשי של העיתון מעריב התנוססה כותרת מאירת עיניים: "הסיוט של כל הורה. שני התינוקות הוחלפו בלידה". על אף שהייתה לי ידיעה מראש על האפשרות של פרסום הכתבה, התכווצתי בכיסא ודפדפתי לעמודים בהם התפרסה הכתבה על שני עמודי האמצע של העיתון. הכתבה תיארה בפרוטרוט את השתלשלות העניינים כשבצדי הכתבה, במה שקרוי בעגה העיתונאית "בוקסות", הבהירה באחת מהן מנהלת מחלקת הילדים בבית החולים רמב"ם, את הנהלים המחמירים הקיימים בנושא ובכתבה השנייה ניתנה פרשנות אמוציונלית לאירוע, תחת הכותרת: "הסיוט של כל אימא". על אף הכותרות הגדולות והתמונות של עגלות תינוקות מחדר היולדות שצורפו לכתבה, ניתן איזון לדברים בפרסום התגובה שמסרתי לבקשת הכתבת מספר ימים קודם לכן. בתגובה הוזכר כי ערכתי כבר בירור ביחס לאירוע, עם הנהלת בית החולים והצוות המטפל, ממנו עלה כי העובדה שהוצמדו לתינוקות תגי זיהוי כנדרש, אפשרו את גילוי הטעות, עוד טרם שחרור המשפחות מבית החולים מבלי שנגרם נזק של ממש. עוד הוספתי לדברים כי בעקבות האירוע רועננו הנהלים והועבר דווח כנדרש למשרד הבריאות. היה ברור שצלחנו את המשבר הזה, אך בה במידה היה ברור שמיד לאחר שובי ארצה נכונו לנו עוד אתגרים רבים עד לסיום תפקידנו בהבראת בית החולים.

השאר תגובה