בשעה טובה קיבלתי את רישיון עורך הדין.

בשעה טובה קיבלתי את רישיון עורך הדין.

לא היה לי כסף. גם לא היו לי קשרים ולא היה לי אף לקוח שחיכה לי. הייתה לי רק הנחישות להיות עצמאי ולהצליח. מראש "סימנתי" את העיר הגדולה תל אביב, כמקום בעל פוטנציאל, גם אם העיר פתח תקווה, הייתה נוחה בעבורי יותר. הדרך הזולה ביותר, להתחיל ולעבוד, כשאני משאיר לעצמי את האפשרות לסגת מבלי להיקלע לחובות כבדים מדי, הייתה להצטרף למשרד עורכי דין פעיל ולשלם עבור המקום שמוקצה לי במשרד ושירותי המזכירות שלו. כיתתי את רגליי בין המשרדים שהציעו אופציה כזו ולאחר מו"מ לא קצר, הגעתי להסכמה עם עו"ד שביקש שותף למימון הוצאות המשרד שלו לשלם לו סך של 100 דולר בלבד לכל חודש, עבור חדר שהוקצה לי במשרד ושרותי המזכירות. גם אז לא היה זה סכום של ממש בעבור התמורה שקיבלתי, אך בהתחשב בכך שהמשרד שהיה ממוקם במתחם החניה של בית הכנסת הגדול בלב "הסיטי" של תל אביב, לא היה מהמפוארים ולא היו לו הרבה קופצים, זו הייתה עסקה סבירה לשני הצדדים. לימים נודע עורך הדין ברבים כחבר הכנסת דוד ביטן. הלקוחות הגיעו מן הגורן ומן היקב, בני משפחתה של אימא שהיו להם "חייבים", שלא שילמו להם עבור הסחורה שקנו מהם, בחנויות הבגדים ברח' הרצל, מכרים של בני המשפחה ששמעו על עורך הדין הצעיר שיצא מהמשפחה, לקוחות ששלחו אלי עורכי דין שהספיקו להכיר אותי בתקופת ההתמחות ותיקים רבים, בשכר מינימום, שהופנו אלי על ידי לשכת הסיוע המשפטי בתל אביב.

בהמשך לקוח הביא לקוח והרחבת פעילותי הביאה למעגלי הכרות נוספים ולעלייה מהירה מאוד בהיקף התיקים בהם עסקתי ובשכר שגביתי בגינם. התמקדתי בתחום האזרחי מסחרי. למעט תיק או שניים שפנו אלי בהם מכרים, לא מצאתי עניין לעסוק בתחום הפלילי, על אף שצברתי ניסיון רב בתחום זה, הן בתקופת ההתמחות בבית משפט השלום בפתח תקווה והן כמתרגל בסדר דין פלילי בפקולטה למשפטים. חיש מהר מצאתי עצמי מופיע כדבר שבשגרה באולמות בתי המשפט בבתי משפט השלום והמחוזיים בעיקר באזור תל אביב והמרכז, במגוון של נושאים.

התיק הראשון בו ייצגתי בבית המשפט, היה בעניינו של גבאי בבית כנסת, כמדומני מרחובות שהגיע אלי דרך מכר משותף לאחר שמצא בעליית הגג של בית הכנסת מכשירי רדיו וטייפים שהוחבאו שם ושהיו ככל הנראה גנובים. הוא דווח על כך למשטרה וזו סירבה להשיב לו אותם בטענה שהם נדרשים לה כראיות בהליך פלילי. ביהמ"ש קיבל את עמדתי והורה למשטרה להתייחס לחפצים כ"אבידה" שנמצאה ושיש להשיבה למי שייצגתי. התנגשות דומה שקיימת בין האינטרס לעודד אזרחים ישרים להודיע על אבדה שמצאו לבין אינטרסים לגיטימיים אחרים, ארעה בעת שכיהנתי בתפקיד מנהל נכסים של נעדרים, באפוטרופוס הכללי. אחד השוכרים הנכנסים בדירה שניהלנו עבור בעלים "נעדר" שלא ידוע היכן הוא, דווח כי מצא בעליית הגג, סכום של כ-200 אלף דולר במזומן. המשטרה חקרה את השוכר שקדם לו שהתכחש לכך שזה הכסף שלו שהוחבא על ידו. אנחנו טענו בשם מי שניהלנו עבורו את הנכס, כי כבעלים של המקום בו נמצא הכסף הוא הזכאי לסכום שנמצא. המצב המשפטי לא היה חד וברור. היה ברור כי זו שאלה של מדיניות אותה יקבע בית המשפט, דהיינו האם בנסיבות אלו ראוי לתן למוצא הישר, פרס על התנהגותו. העניין הגיע לאחר ערעור, לבית המשפט העליון, שעמדתו כבר בפתח הדיון הראשון הייתה נחרצת. המוצא הישר ראוי שיבוא על שכרו וכך היה.

לאחר תיק זה היו עוד תיקים שייצגתי כעורך דין צעיר שהעניין בהם חרג מעבר לנושא הכספי. כך למשל תיק מאותם תיקים שמפעם לפעם זוכים לכותרות, על זוג שביקש להתחתן, אך הרב לא הגיע לערוך את החופה. זו אומנם נערכה לבסוף, אך רק לקראת חצות הליל, לאחר שאותר רב אחר שהגיע וערך את החופה, לאחר שחלק ניכר מהמוזמנים כבר הלך לביתו. לאחר שדרישתי לפיצוי כספי של בני הזוג לא נענתה, הגשתי את התביעה כנגד הרב שערך את החופה אך גם כנגד המועצה הדתית שהייתה אחראית על שיבוץ הרבנים והרישום ביומן החופות. כראייה לעגמת הנפש שהייתה מנת חלקם של הזוג הצעיר, הגשתי את צילומי החתונה בהם נראית הכלה הענוגה ממררת בבכי, ביום שהיה צריך להיות מהשמחים בימי חייה. השופטת שישבה בדין, קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבעים לשלם לחתן ולכלה ביחד ולחוד סך של כ- 100 אלף ₪, סכום נכבד באותם ימים. את הסכום שנפסק גבינו, רק לאחר שהטלתי עיקולים על הכספים שהגיעו למועצה הדתית ממשרד הפנים או הדתות. תיאור פיקנטי של פסק הדין הופיע בכתבה של כתב המשפט האגדי באותם ימים של העיתון ידיעות אחרונות, יחזקאל אדירם.

ההופעות בבית המשפט היו בעבורי אתגר שהנאה לצדו. אומנות הליטיגציה מצריכה שליטה מלאה בדיני הפרוצדורה והראיות אך גם הבנה וראייה כוללת ומקיפה של "זירת האירוע" – אולם בית המשפט והנוכחים בו לרבות העדים המגיעים בדרך כלל דרוכים וחוששים. ההבנה מתי נכון וכיצד לחקור את העד בחקירה נגדית האם על דרך של "חיבוק" או אולי "בתקיפות" מצריכה אינסטינקטים טובים והבנה של נפש האדם של עוה"ד החוקר. גם לשופט היושב מאחורי הדוכן נכון וצריך לתת את תשומת הלב הראויה על מנת "לזרום" עמו ולא ליצור חזית מיותרת כנגדו. בהתחשב שהתיק הנדון בפני השופט הוא אחד מני רבים שהוא עוסק בו, זה לא מתבקש מאליו כי כל רזי התיק ידועים ומוכרים לו. עם הזמן למדתי לדעת שלאופן כתיבת הסיכומים כך שיהיו ערוכים ומנומקים בצורה ברורה כשהם כוללים התמודדות עם כל אחת מהסוגיות שעלו במשפט במידה משכנעת, יש חשיבות רבה לתוצאת פסק הדין שייכתב בסוף היום על ידי השופט.

לכל אחד מהתיקים התייחסתי כפי שעשיתי גם בהמשך דרכי, כאילו היה זה תיק "המאה" שהאופציה להפסיד בו אינה על השולחן. הפכתי כל אבן אפשרית, העמקתי בהבנת המצב המשפטי על בוריו ולאחר שניתנה לי ההזדמנות להתרשם מי עומד מולי, גיבשתי את האסטרטגיה של ניהול התיק, הטקטיקות במהלך הדיון וההחלטה ל"טיימינג", הרגע הנכון של קבלת ההחלטה אם לקבל אם לאו את המלצת בית המשפט שהגיעה בדרך כלל בשלב זה, או אחר להתפשר עם הצד שכנגד. כעו"ד צעיר ונמרץ בתחילת דרכו, לא היססתי מלעסוק גם בתיקים שהצריכו מעורבות אישית שלי בגביית כספים בהליכי הוצאה לפועל. כך למשל באחד התיקים בהם ייצגתי נהג הסעות של אומנים ידועים מצאתי עצמי מגיע באחד מערבי הקיץ הלוהטים של תחילת שנות ה-90 לעיר אילת להופעה של אומנים וזמרים שהתקיימה אז בעיר בפני בני הנוער "וודסטוק" שמה, כשאני מצויד בצו בית משפט המורה לי לעקל את כל כספי ההכנסות של המופע, לכיסוי חובות האמרגנים כלפי הלקוח שייצגתי. שוטר ממשטרת אילת שנאות להתלוות אלי סייע בידי לאסוף באישון לילה את הכנסות המופע שהתקיים באותו הערב ושהתקבלו בקופה במזומן בסך של מאות אלפי שקלים לתוך תיק גדול שהבאתי עמי. את שארית הלילה לא ביליתי כמקובל בבית מלון. אני והתיק שהבאתי ובתוכו הר המזומנים בילינו את הלילה יחדיו על ספסל בתחנת המשטרה, בציפייה לאור הראשון של הבוקר. כשזה הגיע עליתי על הטיסה הראשונה בחזרה למרכז עם השלל לטובת הלקוח הכולל את שכר הטרחה המגיע לי על כך ממנו.

במקביל לעיסוק המקצועי כעורך דין, מתוך שנהניתי לעשות זאת וגם זכיתי למשכורת קבועה, הרחבתי את עיסוקיי הנוספים כמרצה במסגרות שונות. כך למשל הרציתי בבית הספר לאחיות שליד בית חולים בלינסון, מרכז רבין של היום, בתחומים של סיעוד, רפואה ומשפט. עוד הרציתי בפני תלמידי תיכון "מטרווסט" מרעננה, שלמדו במסגרת מה שנקרא "נוער שוחר משפט" ונבחנו בבגרות בתחום המשפט. אך עיקר ההרצאות שניתנו על ידי באותם ימים, היו במקצוע "סדר הדין האזרחי" העוסק בפרוצדורה האזרחית של ניהול ההליכים בבתי המשפט וכן ב"דיני האתיקה" של לשכת עורכי הדין. על נושאים אלה הרציתי מטעם לשכת עורכי הדין בפני עולים חדשים שהגיעו מרחבי העולם, חלק ניכר מהם שהגיעו מרוסיה בגל העלייה הגדול של תחילת שנות ה90, שביקשו להבחן בבחינה המיועדת להם, על מנת שתוכר להם תקופת הלימודים בה למדו משפטים בניכר ויוכלו להתמחות לקראת קבלת רישיון ישראלי.

אם בכך לא היה די, מאחר והייתי צעיר ונלהב בלתי נלאה, הפכתי להיות מעורב ופעיל בלשכת עורכי הדין. לאחר זמן קצר הפכתי חבר בוועדת האתיקה הארצית של הועד המרכזי של הלשכה ובוועדת בתי המשפט. עיקר פעילותי שם הייתה בוועדת האתיקה, בפניה נדונו סוגיות עקרוניות של אתיקה של עורכי דין. זו הייתה בעבורי הזדמנות מצוינת להתרשם מתפקידה ודרך עבודתה של הלשכה ואף להרחיב את מערכת הקשרים עם גורמים שונים מעולם המשפט בלשכה ומחוצה לה . פעילות נוספת, בה עסקתי מאז סוף ההתמחות ועוד מספר שנים לאחר מכן, הייתה כחבר הנהלה ומשך תקופה קצרה גם גזבר, של "האגודה לרפואה ולמשפט", שעיסוקה בתחומים בהם נפגשים הרפואה והמשפט, בדרך כלל בבמות ציבוריות בהם נערכים סימפוזיונים עם מומחים בתחום במקומות שונים בארץ, בעריכת כנסים, בשיתוף רופאים ועורכי דין ופעילות חברתית משותפת, וכל מי שהגשים את חלומה של אמו היהודייה באותם ימים, להיות רופא או עורך דין.

 

השאר תגובה